פסק-דין בתיק תא"ח 51828-10-10 - פסקדין

1.         לפניי תביעה לפינוי וסילוק יד ממושכר בגין פלישה למושכר והפרה של הסכם שכירות .  התובעים טוענים שהנתבעים, פלשו שלא כדין ובניגוד להסכמים למושכר שבבעלותם לאחר מותה של רודינה קוטינה ז"ל (להלן-"המנוחה";"האם") אמה של הנתבעת 1 (הלן-"הנתבעת") . המנוחה , היתה דיירת מוגנת במושכר ולמרות שהיא חתמה על תצהיר לפיו  לאחר מותה, לא יועברו זכויותיה כדיירת מוגנת במושכר לילדיה פחשה הנתבעת למושכר ביחגד עם בעלה, הנתבע. לנתבעים, אין כל על פי הדין לגור במושכר בכלל ובפרט ללא תשלום דמי שכירות מזה מעל 5 שנים. 

2.         הנתבע 2 , טען להיעדר יריבות עימו הואיל ואינו מתגורר במושכר ובהתאם לכך הסכים כי יינתן פסק דין לפינוי שלו מהמושכר שכן, אין נפקא מינא מצידו אם יאסר עליו לגור במושכר. בהתאם לכך, בדיון מיום 31.1.11 ניתן פסק דין פינוי נגד הנתבע 2.

             הנתבעת טענה להתיישנות התביעה והוסיפה כי כל כוונת התובעים לנשל אותה מזכויותיה במושכר בחוסר תום לב ובשימוש באיומים כנגדה. לטענתה, היא דיירת מוגנת במושכר לפי הוראות חוק הגנת הדייר במגוריה בו במשך שנים רבות עם אמה לרבות בששת החודשים לפני פטירתה. היא שילמה את דמי השכירות עד שנת 2008 ואת היתרה, עבור שנים 2009-2010 לא עלה בידה לשלם לתובעים בשל סירובם לקבלם ממנה ברצונם להעלות את דמי השכירות וליצור עילת פינוי נגדה. 

3.         הנתבעת טענה גם כנגד הליך תא"ח בו נקטו התובעים לפי פרק ט"ז4 לפינוי המושכר, למרות היותה דיירות מוגנת מכוח זכותה של אמה במושכר כדיירת מוגנת ומבלי שביקשו לתקן את כתב התביעה לפי עילות פינוי של דייר מוגן בהתעלמם ממעמדה כדיירת מוגנת. 

              לאור כתבי הטענות והמסכת העובדתית ובהתאם לסעיף 359 א.1 לתקנות סדר הדין האזרחי ובהסכמת הצדדים, הוריתי על העברת התביעה לסדר דין רגיל (החלטתי מיום 9.7.12 ) אף שהרישום במערכת,  נשאר כתא"ח וההחלטה, היא המחייבת.  

  טענות הצדדים:

4.         התובעים טוענים שהם בעלי זכות בעלות או זכאים להירשם כבעלים במושכר על פי צו ירושה של המנוח אחמד עבד אלטיף (נספח ת1 לכתב התביעה) , בדירה המצויה בירושלים, בקומת קרקע (להלן - "המושכר"). המנוחה, הייתה דיירת מוגנת במושכר (נספח ת/2 לכתב התביעה) ובשנת 1998 עברה בתה הנתבעת, להתגורר במושכר ללא רשות והסכמה שלהם וה בשעה, נמנעה מלשלם דמי שכירות במשך 5 שנים. לאור זאת, פנו התובעים לנתבעת ואמה באמצעות בא כוחם בדרישה לחדול מההפרה של  הסכם השכירות ואם לא כן, תוגש תביעת פינוי. ביום 20.2.1998 חתמה האם על הצהרה  בפני עו"ד לפיה לאחר מותה, אין לכל אחד מטעמה זכות בדירה והחזקה תוחזר לתובעים (נספח ת/3 לכתב התביעה , להלן"ההצהרה").למרות אותה הצהרה, פלשה הנתבעת למושכר לאחר מות אימה ביחד עם בעלה, הנתבע 2 , ללא הרשאה או זכות לכך ובניגוד להסכם השכירות וההצהרה של המנוחה. בכך עשו הנתבעים דין לעצמם והגדילו לעשות, בהשמעת איומים כנגד התובעים. התובעים, הגישו את התביעה כאמור בהליך של תא"ח והודיעו כי לפי התקנות, תוגש תביעה כספית בנפרד . 

5.         הנתבעת טענה כי עילת התביעה נולדה לשיטת התובעים כבר בשנת 1998 , מועד כניסתה  למושכר ולפיכך חלה התיישנות. בנוסף, הכחישה הנתבעת כי היא נשואה לנתבע וטענה כי התגרשה ממנו לפני חמש שנים והוא אינו מתגורר עימה כלל.

             לטענתה, אין מחלוקת שהמנוחה הייתה דיירת מוגנת במושכר ובהעדר דירה אחרת עבורה, עמדה לה הזכות להתגורר במושכר החל משנת 1990 . מגוריה שם המשיכו עד יום מותה של האם בסוף שנת 2009 (בתמיכה לכך הפנתה לסעיף 5 לכתב התביעה). לאור מגוריה לאורך השנים במושכר ובששת החודשים לפני פטירת אימה עומדת לה זכות להתגורר במושכר גם כיום, בהיעדר דירה אחרת בה לצורך מגוריה.

             הנתבעת טענה כי ההסכמה החוזית בהצהרה אינה הצהרה של אמה והכחישה שנחתמה ע"י האם. יתירה מכך, ההצהרה אינה גוברת על זכויותיה במושכר מכוח הוראות חוק הגנת הדייר. לטענתה, האם התנגדה נימרצות לחתום על ההצהרה ואין לה כל תוקף ומדובר במסמך מזוייף.

             הנתבעת הכחישה כאמור כי לא שולמו דמי השכירות במשך כל השנים . היא עצמה דאגה לשלם דמי שכירות לתובעים החל משנת 2000 עד לשנת 2008 פעמיים בשנה (אישורים צורפו כנספח לכתב ההגנה) ונותרה יתרת חוב לשנים 2009 ו-2010 עקב סירובם של התובעים לקבל ממנה את דמי השכירות, לאור דרישתם להעלותם לסך של 400$ לחודש וסירובה לכך. בדומה לתובעים, טענה הנתבעת מנגד כי הושמעו איומים והיה שימוש בכוח נגדה מצד התובעים כדי לגרום לה לוותר על זכויותיה במושכר. 

דיון ומסקנות:

6.          מעמדה של הנתבעת כדיירת מוגנת:

סעיפים 20,27 ו- 28 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן-"החוק") קובעים:

20.(א)    דייר של דירה שנפטר, יהיה בן-זוגו לדייר, ובלבד שהשנים היו בני-זוג לפחות ששה חדשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו.

(ב)   באין בן-זוג כאמור בסעיף קטן (א) יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים - קרוביו האחרים, כל אלה בתנאי שהיו מתגוררים בדירה יחד אתו לפחות ששה חדשים סמוך לפטירתו, ולא היתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגוריהם.

27. היה אדם לדייר לפי סעיפים 20 עד 26 ונפטר או חדל להחזיק במושכר, לא יהיה אדם אחר לדייר לפי סעיפים אלה; אולם -

(1)  מי שנתקיימו בו התנאים המפורטים בסעיפים 20 או 22 יהיה לדייר אף אם היה לפניו אדם אחר לדייר לפי אותם סעיפים, ובלבד שהוסיף להתגורר בדירה ולא היתה לו דירה אחרת למגוריו בזמן שהדייר שלפניו נפטר או חדל להחזיק במושכר;

(2)  ...